חוות דעת פסיכיאטרית

מאניה דפרסיה- כיצד להתמודד עם אובדן או טראומה

חוות דעת פסיכיאטרית- כיצד להתמודד עם אובדן על מנת למנוע התקפים של מאניה דיפרסיה.

החוסן הרגשי והיכולת לעמוד באירועי חיים חשובים מאוד לצורך המשך בתיפקוד היומי הרגיל. כולנו חשים נפעמים כאשר אנחנו נתקלים בכישלון שלא ציפינו לו, כשאנו נכשלים במבחן או כשאנחנו מתאכזבים. יחד עם זאת יהיו אנשים שיהיה להם קשה יותר מאשר לאחרים להתמודד עם אובדנים ואכזבות במהלך החיים.

החיים מלאים בקשיים והיו כאלו שאמרו שהחיים ככל שיהיו מעניינים, הם יכולים להיות יותר מדי מעניינים ויותר מדי מאתגרים לחלק מהאנשים. אנשים הסובלים מהפרע דו קוטבית מתמודדים בחיי היום יום עם הצורך לשמור על יציבות רגשית, להתמודד ולהתמיד באורח חיים בריא- להמנע משימוש בסמים ואלכוהול, להמנע משינה מקוטעת או מחוסר שינה והם נדרשים לקחת תרופות שונות ובתקופות מסוימות התרופות אינן מספיקות לייצב את המצב רוח. התמודדות עם טראומה ואובדן יכולה להיות קשה במיוחד לאנשים הסובלים מהפרעה דו קוטבית. לא רק שאנשים אלו אמורים לשמור על יציבות פנימית שלהם, בזמנים קשים של אובדן העולם החיצוני שלהם מתערער והם נזקקים לשלב ולגייס כוחות נפשיים שלא תמיד נמצאים בידיהם. אנשים אלו מנסים לייצב את החים ובה בעת להמנע מנפילה לתוך דיכאון או להגיע למצב של מאניה. לשם כך אנשים אלו יצטרכו עזרה לא רק של פסיכיאטר אלא יתכן והטיפול הפסיכולוגי יוכל לעזור להם ובוודאי יוכלו ליהנות מתמיכה משפחתית וסביבתית של חברים וידידים. הרי לשם כך יש חברים.

כל אחד חווה צער או חרדה כאשר הם חווים אובדן או טראומה. לחיות עם הפרעה דו-קוטבית יכול להיות איזון עדין. בין האירועים שהחים מזמנים לנו לבין היכולת לשנו להתמודד איתם. אם אירוע מסוים גורם למתח או לחרדה משמעותיים הם יכולים ליפול לתוך דיכאון או אפילו להגיע למאניה. הסברה הרווחת היא שאירועים שמחים אינם אמורים לגרום למצוקה אבל אנחנו יודעים שאירועים מלחיצים ואפיל שיהיו שמחים עלולים לגרום לאנשים להגיע למצבים נפשיים שאינם מעוניינים בהם . למשל, אנחנו נסכים שחתונה היא אירוע משמח אבל אם נחשוב על זה היטב נראה שההכנות לחתונה, הסידורים השונים, הויכוחים הכרוכים בכך, הם למעשה חוויה אחת מלחיצה ממושכת. מחקרים מצביעים שחתונה קרבה יכולה להוות אירוע שעלול לגרום להתפתחותה של מאניה.

באותו אופן, מצבים מלחיצים אחרים יכולים לגרום לדיכאון. למשל, מחלה של קרוב משפחה או אפילו שלנו יכלה לגרום לאנשים הסובלים מהפרעה דו קוטבית ליפול לא רק לתוך תחושה של "באסה" אלא אפילו לאבד שליטה ולהיכנס לתוך דיכאון. לא ברור המנגנון המדויק לכך אבל אחת התיאוריות אומרת שהיכולת שלמוח לשמור על איזון ולמנוע תנודתיות מוגזם, פגוע אצל אנשים הסובלים מהפרעה דו קוטבית.

חלק מתהליך הטפול והשיקום של אנשים אלו יהיה ההבנה שלכל אדם, מעבר לנטילת התרופות, יש תפקיד בשמירה על הבריאות הנפשית שלו- לעשות מאמצים שאירועים כאלו לא יגרמו לנפילות יותר מדי חזקות ושמצבים מלחיצים לא יגרמו לחוסר ישנה ולהתפתחותה של מאניה. לא תמיד זה קל ולעמים אנשים אלו זקוקים למיכה של הסביבה בתהליך הזה. התמיכה יכולה לבוא מחברים, משפחה, חברים לעבודה ואפיל מהפסיכיאטר המטפל שאמור להכיר את המטופל שלו ולהתריע כאשר הוא סבור שיש אירוע שעלול להוציא אותו מאישון.

כאשר אדם הסובל ממאניה דפרסיה נתקל בקשיים, בלחץ. לפעמים התמיכה הטובה ביותר תהיה לומר לו לקחת פסק זמן, להירגע, לקחת צעד אחד לאחור ולהבין שהוא אמור לנוח. לבצע פעולות שישמרו עליו, לעשות פעילות שגורמת לו להנאה , לתחושה טובה ולרגיעה. לא תמיד זה קל. אנחנו בנויים להתמודד עם הקשיים שלנו בזמן אמת ולא להניח להם כי הדבר פשוט…מציק לנו.הסביבה התומכת צריכה להיות כזו שתאפשר לאדם הסובל ממניה דפרסיה לעשות את ההפסקה הזו.

 אם האדם חווה טראומה או מתח כתוצאה מאירוע מגיע לתקופה שבה אינו מצליח לישון והוא משחזר או חושב על האירוע יותר מדי, הוא נמצא בחוסר מנוחה ובמצוקה, הם כנראה זקוקים לעזרת פסיכיאטר או של רופא המשפחה שלהם על מנת להתמודד עם המצב. טיפול תרופתי ואפילו נוסף באופן זמני יוכל לעזור להם להתמודד עם המצב ביתר קלות ויגרום לכך שהאירוע לא ישבש את מהלך הפעילות שלהם. עדיף לקבל עזרה נוספת הנחוצה כדי לשלוט בהשפעות של אירוע ולהימנע מתהליך שיוביל בסופו של דבר למאניה או לדיכאון.

אנשים עם הפרעה דו-קוטבית שחוו טראומה או אובדן צריכים לשקול בחיוב את הרחבת מערכת התמיכה שלהם – בין אם המדובר בקבוצת חברים, משפחה ואולי אפילו להיות חלק מקבוצת תמיכה שיכולה לעזור להתמודד עם מצוקות הללו.